מכון יצוא שלא מתפקד והכשרות מכה שוב 

מכון היצוא וכתבי היין בביקור ה-Masters of Wine בישראל 

מכון הייצוא אירח בשבוע שעבר משלחת רשמית של 12 Masters of Wine מרחבי העולם, שהגיעו לכאן להכיר את תעשיית היין הישראלית. בעולם יש כ- 350 בעלות ובעלי תואר Master of Wine.  ערן פיק, יינן והמנכ"ל של יקב צרעה, הוא ה- Mater of Wine הישראלי היחיד. המשלחת הורכבה בהתאם לתקנון הפנימי של גוף זה, באמצעות  הגרלה בין מי שהביעו רצון להגיע לישראל. כלומר, לאף אחד אין שליטה על הרכב המשלחת.  מכון היצוא מתייחס לאנשים אלה כמובילי דעת קהל, שיכולים לקדם את תעשיית היין הישראלית  בעולם. תריסר המבקרים מחו"ל סיירו ברחבי הארץ, נפגשו עם ייננים וטעמו יינות ישראלים.  מדובר בסוג של ביקור היסטורי שכל היקבים הישראלים התאחדו לכבודו, על מנת להעניק למבקרים חוויה איכותית ובלתי נשכחת.

לצערנו לא סיקרנו את ביקור המשלחת מפני שכל בקשותינו לעשות זאת נענו בשלילה מוחלטת, ולא ניתנה לנו האפשרות להצטרף ולראות את 12 המופלאים בפעולה. נאמר לי כי אף  עיתונאי לא יסקר את האורחים בשטח, מלבד במסיבת הסיום שתערך ביקב ברקן. אולם בפועל התברר כי דפנה שטרנפלד, מנהלת חטיבת מוצרי צריכה במכון היצוא, החליטה לתת בלעדיות לנעה חסלוביצר מאתר YNET, שכותבת, בין השאר, על חדשות אופנה, יופי וטיפוח, עיצוב ואדריכלות, אוכל ומתכונים, משפחה ויחסים, טיולים ואסטרולוגיה.  וכך, מעבר לכתבת האסטרולוגיה, לא היה אף  כתב יין שסיקר את מהלך הביקור ואת  מסיבת העיתונאים שהתקיימה ביום האחרון ביקב ברקן.

מכון היצוא ממשיך  במדיניות  הסתרת מידע מציבור חובבי היין לגבי פעילותו. למה, זו שאלה טובה שאנסה לענות עליה. מי שרוצה להבין ולהכיר את מכון היצוא, יכול להיכנס לאתר שלהם, האמת, לא באמת. מדובר באתר שמראה סקירות רבות והמון נתונים בנושא יין, וניתן לראות כי מדי שנה יש עליה ביצוא, בעיקר לצפון  אמריקה. הבעיה שהיא נמסרת  באחוזים. ממש כמו בכלכלה סובייטית. היצוא ב- 2017 הגיע ל 47.6 מיליון דולר מתוך שוק שהיקפו הכולל סביב 900 מיליון שקל. כלומר, היצוא הוא כחמישית מכלל שוק היין הישראלי. הבעיה היא שאין נתונים של ממש שאפשר לנתח אותם, ואין חומר רלוונטי שאפשר לנתח אותו כדי לראות האם הנתונים האלה נכונים ועל מה הם מתבססים. במידה ויש כאלה, מדובר בפעילויות "קדומות" של המכון.

המידע ששלח מכון היצוא לאחר מסיבת העיתונאים שלא סוקרה, הוא כדלקמן: עיקר הגידול ביצוא יין הוא לצפון אמריקה, יעד היצוא הגדול ביותר של ענף היין הישראלי. היצוא לצפון אמריקה מהווה כ- 66% מיצוא היין מישראל, והוא גדל  במהלך 2017 בשיעור של כ-14% והסתכם בכ- 31 מיליון דולר. יצוא היין לארה"ב מהווה כ-90%  מסך כלל היצוא לצפון אמריקה. היצוא לאמריקה הלטינית רשם ירידה, זאת בניגוד למגמה החיובית הכללית. סך יצוא היין ליבשת ירד במהלך שנת 2017 בשיעור של כ-32%, והסתכם בכ-370 אלף דולר. היצוא לאסיה היווה כ-5% מסך יצוא ענף היין ב- 2017, והציג גידול  של כ-19% להיקף של כ- 2.5 מיליון דולר. יצוא היין לאיחוד האירופי גדל בשנת 2017 בכ- 7% והסתכם ב כ- 12 מיליון דולר,  שהיוו כ- 25% מיצוא הענף.

הרבנות הראשית – אולי הגיע הזמן לקלטר אותה

בתחילת חודש אפריל הוציאה הרבנות הראשית הוראת ביצוע ואיום ממחלקת הכשרות שלה, שמודיעה לכל היקבים ולכל שומרי הכשרות ביקבים: "נבקש להפנות את תשומת ליבכם כי על פי ההלכה, המצאות עשבייה מזמן פריחת הכרמים ואילך, עלולה לאסור את תוצרת הכרם ולמנוע את האפשרות לתת כשרות לענבי הכרם. יש לדאוג לעקירת העשבייה מהכרם ע"י קילטור השטח (או  ע"י ריסוסו), כך שלא תימצא העשבייה האמורה בזמן פריחת הכרם".

מי שהעלתה את חמתם של משגיחי הכשרות ברבנות, הייתה מיכל אקרמן מיקב תבור, האחראית על הכרמים של היקב בכל חלקי הארץ, והיא מקפידה ומעודדת את הכורמים שלה למצוא חלופות לריסוסים ולהשתמש בצמחיה הטבעית בכרם לשם כך, ואף אולי לשתול צמחיה שתמנע מחלות וכו'.  מבחינת הרבנות, האיסור נובע מספר דברים, בו כתוב על "כלאי הכרם", שהוא אחד האיסורים הכלולים בדיני כלאים. וכך נכתב: "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם". האיסור כולל שני מרכיבים, איסור הזריעה, ואיסור הנאה. 

על מנת להסביר את הפסוק באופן פשוט יותר, נעזרתי ביינן אוליביה פרתי מיקב טפרברג, שהסביר את ההלכה כך: במידה וזורעים או שותלים צמחים במיוחד בתוך כרם למען מטרה נוספת מלבד גפן, כגון אספסת, חיטה, שעורה וכו', הדבר אסור על פי התורה. במידה והצמחייה נמצאת כבר בשטח וגדלה פרא, אין כל בעיה להשאירה ולא לגעת בה, ואין צורך לקלטר או לרסס אותה.

לאחר שהרבנות הוציאה את המכתב הראשון ב- 8 באפריל, נפגשו אנשי הרבנות עם החקלאים כדי להסביר להם את ההחלטה הגורפת, וב- 2 במאי הוציאה הרבנות מכתב תיקון בנושא.

 מה שברור הוא, שנכון להיום, מיכל אקרמן (וכך גם כל חקלאי וכורם אחר) לא תוכל לשתול צמחים ולזרוע זרעים בכרמים שלה, אלא להשתמש רק במה שהאדמה מוציאה לבד. אין ספק, המדינה אכן השתגעה, ושלטון הדת/רבנות פשוט משחית כל חלקה טובה, אבל זה לא היה קורה אילו בעלי היקבים שמגלגלים מיליונים, בעלי הכרמים וחובבי היין, לא היו מאפשרים זאת. האשם גם במועצת גפן יין, שלא פוצה פה, לא נלחמת, לא עשתה את מלאכתה בכך ששנייה אחרי שהמכתב של הרבנות יצא, לא ביקשה הבהרות או צו מניעה מבג"ץ, או לא קיימה מסיבת עיתונאים על מנת, ואפילו למראית עין, להראות שיש מי שדואג ליקבים. לא דיון בשום וועדה בכנסת, פשוט אפס מעשה. אם לא תעשו כלום, לא ירחק היום והרבנית מיכל אקרמן תתבקש לצאת לכרמים עם שמלה ושרוולים ארוכים.